ערעור על החלטת פסלות בהליך ע"פ החוק למניעת אלימות במשפחה - פטור מאגרה

לפניי בקשה לפטור מתשלום אגרה ומהפקדת ערבון בהליך שבכותרת.

1.        ברקע הדברים מצויים הליכים משפטיים המתנהלים בין הצדדים בבית המשפט לענייני משפחה בראשון-לציון, בקשר לקטין, בנם המשותף של המערער והמשיבה. בית המשפט לענייני משפחה דן, בין היתר, בבקשת המשיבה להוצאת צווי הגנה נגד המערער ביחס לקטין וכן בהליכי משמורת וקביעת הסדרי ראייה בנוגע אליו. בית המשפט לענייני משפחה קבע כי המערער מהווה סכנה ממשית לשלומו והתפתחותו של הקטין והוציא נגד המערער צו הגנה ביחס לקטין, תוך מתן אפשרות למערער לראות את הקטין במרכז הקשר. בד בבד נדחתה בקשה מצד המערער עצמו לצו הגנה.

2.        המערער הגיש בקשה לפסילת המותב, בטענה כי בית המשפט נוהג במשוא פנים כלפיו, המתבטא בקבלת בקשות המשיבה תוך סירוב לדון בבקשות המערער ובהחלטות אופרטיביות של בית המשפט. בדחותו את בקשת הפסלות קבע בית המשפט כי לא מתקיים חשש למשוא פנים, ואילו תחושתו הסובייקטיבית של המערער כלפי החלטות בית המשפט וכלפי הגורמים המקצועיים השונים אינה עילה מספקת להקים טענת פסלות. כנגד החלטת בית המשפט לענייני משפחה שלא לפסול עצמו מלישב בדין הוגש הערעור שבכותרת.

3.        בבקשה לפטור מאגרה, שהוגשה בד בבד עם ערעור הפסלות, טען המערער כי מכיוון שמדובר בהליך שיסודו צו הגנה שניתן על פי החוק למניעת אלימות במשפחה, התשנ"א-1991 (להלן: החוק), אין לגבות אגרה בגינו. המערער הוסיף וטען כי הוא מוכר כנכה ומתקיים מקצבת נכות מן המוסד לביטוח לאומי וציין כי בעבר הוכרה זכאותו לייצוג מטעם הלשכה לסיוע משפטי והוא אף הופטר מאגרה בבית המשפט לענייני משפחה באשדוד. לבקשה צורף אישור מאת הלשכה לסיוע משפטי לייצוג בבקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי וכן החלטה שיפוטית של בית המשפט המחוזי מרכז (מיום 18.6.2008) לפטור את המערער מתשלום אגרה.

4.        המשיבה הודיעה בתגובה כי הינה מתנגדת לבקשת המערער לפטור מהפקדת ערבון. נטען כי המערער נוהג על דרך השגרה לבקש פסילה של כל שופט אשר החלטותיו אינן מוצאות חן בעיניו, תוך שהוא מהלך אימים על השופטים. לטענת המשיבה, אין בערעור שום נימוק המחייב פסילת המותב ומכאן שאין לערעור כל סיכוי. המשיבה מדגישה כי בהליך שבכותרת המערער אינו מיוצג מטעם הלשכה לסיוע משפטי. יצוין כי המשיבה בתגובתה לא הביעה עמדה לעניין הפטור המבוקש מתשלום אגרה.

5.        נוכח טענתו העקרונית של המערער כי אין לחייבו באגרה משום שמדובר בערעור שיסודו צו הגנה, התבקשה המדינה (בהחלטתי מיום 14.12.2008) להביע עמדתה בשאלה האם עומד למערער פטור סטטוטורי מתשלום אגרה, ובמידה שלא - האם ראוי לפטור את המערער מתשלום אגרה בנסיבות המקרה דנן. עמדת המדינה היא כי לא מתקיים בעניינו של המערער פטור סטטוטורי מתשלום אגרה. עמדה זו מבוססת על הטענה כי אין לפנינו ערעור על החלטה לפי החוק למניעת אלימות במשפחה, אלא לפנינו ערעור פסלות, שהינו הליך בעל אופי ייחודי עליו חלים מבחנים והלכות ייחודיים, ללא קשר לנושא העומד בלב התביעה המקורית. לשיטת המדינה, הגשת ערעור הפסלות אינה הליך לפי החוק למניעת אלימות במשפחה אלא הליך מכוח סעיף 77א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984. המדינה מוסיפה וטוענת כי עניינו של ההליך המקורי אינו רק בהוצאת צו הגנה אלא גם בתביעה למשמורת וקביעת הסדרי ראייה, ורק חלק מטענות המערער בעניין הפסלות קשורות בצו ההגנה שהוציא בית המשפט. אשר לשאלה האם ראוי לפטור את המערער בתשלום אגרה בהעדר פטור סטטוטורי, עמדת המדינה היא כי אין מקום לפטור כאמור, משום שהערעור אינו מגלה עילה כלשהי וסיכוייו להתקבל נמוכים ביותר.

6.        לאחר שעיינתי בטענות בעלי הדין, בעמדת המדינה ובחומר המצוי בתיק, באתי לכלל מסקנה כי המערער פטור מתשלום אגרה, אך הוא חייב בהפקדת ערבון להבטחת הוצאותיה של המשיבה. על פי תקנה 7 לתקנות בית המשפט לעניני משפחה (אגרות), התשנ"ו-1995, "תובענה או ערעור לפי החוק למניעת אלימות במשפחה, התשנ"א-1991" פטורים מאגרה. תקנה 19(9) לתקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז-2007 מוסיפה וקובעת פטור סטטוטורי מתשלום אגרה ל"מגיש בקשה למתן צו הגנה לפי סעיף 3 לחוק למניעת אלימות במשפחה, התשנ"א-1991 ... בקשר להליכים לפי חוקים אלה". אין חולק איפוא כי לו היה מדובר בערעור על החלטה שניתנה ישירות במסגרת החוק למניעת אלימות במשפחה, לא היה מקום לגבות אגרה מן המערער. הקושי בעניין האגרה נעוץ בכך שלא מדובר בערעור על החלטה על פי החוק למניעת אלימות במשפחה, אלא בהליך ערעור על החלטה בעניין פסלות שופט. אך לטעמי, אין בעובדה זו כדי לשלול את תחולת הפטור הסטטוטורי גם על ההליך דנן.

6.        הליך הפסלות הוא ללא ספק הליך ייחודי, החורג ממסגרת הדיון בסכסוך בין בעלי הדין. הליך הפסלות הוא הליך שנושאו שונה מן ההליך העיקרי שכן הוא עוסק בשאלת כשירותו של השופט לשבת בדין ולא בסכסוך שבין הצדדים אשר בגינו נפתח ההליך מלכתחילה. שאלת הפסלות משמעה כי מתעורר סכסוך נוסף, שנסב אך ורק סביב המשך הדיון בתיק לפני אותו מותב. סכסוך זה יכול שיהא מבוסס על ראיות ועל נתונים אחרים שאינם קשורים ישירות לסכסוך המקורי שבין בעלי הדין. יש המכנים את הליך הפסלות "משפט נספח" להליך העיקרי (ראו, יגאל מרזל, דיני פסלות שופט 25 (התשס"ו-2006). אכן, עניין הפסלות הוא חיצוני להליך עצמו, במובן זה שהוא עוסק בכשירותו של המותב לדון בהליך ולא בסכסוך גופו שבין הצדדים.

7.        יחד עם זאת, שאלת הפסלות היא לעולם שאלת כשירותו של המותב לשבת בדין בהליך קונקרטי המתנהל בין הצדדים. אין קיום לטענת פסלות מותב באופן אבסטרקטי (ראו, ע"א 9976/04 פלוני נ' פלונית (לא פורסם, 25.11.2004). ללא תיתכן תביעה עצמאית לפסילת שופט. טענת פסלות לעולם תיטען במסגרת הליך ספציפי בו מתברר סכסוך בין בעלי הדין. עניין הפסלות קשור, אם כן, בטבורו להליך העיקרי בין הצדדים. כפועל יוצא מכך, מקרינים עליו הכללים הדיוניים החלים בהליך העיקרי. כללים אלה מוחלים על הליך הפסלות ככל שהדבר נדרש לשם השגת התכלית שביסוד הכללים הדיוניים האמורים וככל שהדבר עולה בקנה אחד עם הליך הפסלות. יצוין כי ככל שעסקינן באגרה, יש להביא בחשבון גם את כללי הפרשנות הליברליים הנקוטים בדיני האגרות לפיהם הוראת פטור מאגרה תפורש בצורה מרחיבה (ראו בש"א 457/01 קרליץ נ' פקיד הבחירות, פ"ד נה(3)869).

8.        תכליתן של ההוראות הפוטרות תובענה או ערעור לפי החוק למניעת אלימות במשפחה מתשלום אגרה נגזרת מתכלית החוק עצמו. החוק מסדיר הליכים משפטיים מיוחדים, שנועדו להגן על בני משפחה מפני אלימותו של בן משפחה אחר. מטרת החוק הינה לתת תרופה מיידית (אם כי זמנית) למקרים של אלימות במשפחה. אין המדובר בהליך בעל אופי אזרחי רגיל, לא מבחינת סדרי הדין ולא מבחינת הסעדים הניתנים במסגרתו. מטרת הפטור מאגרה היא להקל עם בעל דין הסובל מאלימות בן משפחה ומבקש סעד דחוף של הגנה, ללא חסמים כלכליים בגישה לבית המשפט. בשל אופי הסעדים שמעניק החוק, שחלקם חריפים ביותר מבחינת הפגיעה בחירויות ובזכויות הנתבע, יש להבטיח כי גם מי שמבקש להשיג על צו הגנה שניתן נגדו, לא תיחסם גישתו לבית המשפט. אופיו המיוחד של ההליך בא לידי ביטוי בסעיף 4 לחוק, הקובע סדרי דין וסד זמנים קצר לדיון בבקשה לצו הגנה. ביטוי נוסף מצוי בסעיף 7 לחוק, הקובע סנקציה של מעצר למפר הצו בידי המשטרה.

9.        לטעמי, לשם השגת התכלית שביסוד הפטור מאגרה בהליכים לפי החוק למניעת אלימות במשפחה, שהינה מתן גישה קלה ומהירה לבית המשפט, ראוי לראות גם את הליך הפסלות והערעור עליו כחלק מן ההליך העיקרי לצרכי הפטור מאגרה. אם ראוי שלא להקשות על בעל הדין בהליך העיקרי המתנהל לפי החוק, אין להקשות עליו גם במסגרת ההליך "הלוויני" של פסלות שופט. לבעל הדין עומד אינטרס לגיטימי לברר גם טענות בקשר לכשירותו של המותב. לכן יש לאפשר לו לברר גם את השאלה המקדמית בדבר כשירותו של המותב ללא חסם כלכלי בדמות אגרת משפט. הסעדים החריפים אותם מוסמך בית המשפט ליתן במסגרת החוק תומכים גם הם במסקנה כי אין להקשות עם מי שמבקש להשיג על עצם כשירותו של בית המשפט. יש לפתוח איפוא את דלתות בית המשפט גם בפני ערעורי פסלות ללא גביית אגרה. יוער כי עצם העובדה כי הערעור אינו מוצדק לגופו אינה משנה ממהותו של הערעור ככזה. ערעור על החלטה בעניין פסילת שופט נותר כזה גם אם הוא ערעור סרק ודינו לדחיה.

10.      נמצא, כי המערער פטור מתשלום אגרה בהליך שבכותרת. מכאן לשאלת הפטור מערבון. אין בתקנות הוראה כלשהי בקשר עם ערבון בערעורים לפי החוק למניעת אלימות במשפחה. בעניין זה חל איפוא הדין הכללי, לפיו ערעור פסלות חייב בעירבון ככל ערעור אחר (ראו בש"א 10064/03 זריפי נ' עו"ד כהן (לא פורסם, 12.2.04)). עצם העובדה שהמבקש פטור מתשלום אגרה, אין בה כדי להביא לפטור אוטומטי מהפקדת ערבון (ראו, בש"א 1528/06 ורנר נ' כונס הנכסים הרשמי (טרם פורסם, 17.10.2007)). אמנם, מתן פטור מאגרה מחייב לשקול גם פטור מחובת ערבון, ובלשונה של תקנה 432 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984: "החליט הרשם, לפי בקשת המערער, לדחות את תשלומה של אגרת הערעור, כולה או מקצתה, ישקול אם אין זה מן הצדק לפטור את המערער מחובת ערבון לכל הוצאות הערעור או למקצתן, לאחר שניתנה למשיב הזדמנות להשמיע דברו בענין זה, ולא יינתן הפטור אם הראה המשיב טעם מספיק לכך". יובהר כי תקנה 432 לתקנות חלה גם כאשר עסקינן בפטור סטטוטורי מתשלום אגרה (ראו, פרשת קרליץ, שם).

11.      כפי שנפסק לא פעם, אין דין פטור מאגרה כדין פטור מערבון (ראו למשל, בש"א 8050/06 פלונית נ' פלוני (לא פורסם, 23.4.2007)). קיים שוני משמעותי ומהותי בשיקולים המנחים בין אגרה לערבון. הערבון, בשונה מן האגרה, נועד להגן על אינטרס פרטני של בעל הדין שכנגד מפני חסרון כיס, טרדה, ואובדן זמן ומפני ניצול לרעה של זכות הגישה לערכאות. בעוד פניה של האגרה לתכלית ציבורית כללית והיא נועדה להגן על אינטרס כלל-מערכתי, הערבון נועד להגן על בעל הדין שכנגד המתחייב בהוצאות בגין גרירתו להליך ערעורי שכשל (פרשת ורנר, שם). משוני זה נגזרות הדרישות העומדות בפני המבקש פטור מערבון, שהן הוכחת חוסר יכולת כלכלית וקיום סיכויים טובים של ההליך.

12.      גם כאשר יוזם ההליך פטור על פי דין מתשלום אגרה, כפי המקרה דנן, אין הוא פטור מהדרישות הנזכרות בדבר יכולת כלכלית וסיכוי הצלחה של ההליך. לאור אמות מידה אלה, שוכנעתי כי במקרה דנן מתקיים טעם מספיק לכך שלא יינתן למערער פטור מהפקדת ערבון, חרף קיומו של פטור מאגרה. הדבר נעוץ, בראש וראשונה, בכך שעל פני הדברים סיכויי הערעור נראים נמוכים ביותר. המערער אינו פורש תשתית שיכולה לבסס חשש ממשי אובייקטיבי למשוא פנים (ראו, סעיף 77א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד - 1984). כפי שנפסק לא פעם, חוסר שביעות רצונו של צד להליך מהחלטות שנתקבלו בעניינו אינה מקימה עילת פסלות, והדרך לתקיפת החלטות אלה היא באמצעות הגשת ערעור או בקשת רשות ערעור, על פי סדרי הדין, כפי שעשה המערער בחלק מהמקרים (ראו, למשל, ע"א 8154/06 בלס נ' עו"ד בויאר (לא פורסם, 17.12.2006)) הביקורת צריכה להתייחס לגופן של ההחלטות ולא לגופו של היושב בדין (ראו, למשל, ע"א 5995/04 ג'יהאד נ' פוקס (לא פורסם, 29.11.2004)). במצב דברים זה אין יסוד לפטור את המערער מהפקדת ערבון, גם בהנחה שמצבו הכלכלי קשה. בשים לב לטיב ההליך ולהיקפו, גובה הערבון יעמוד על סך של 3,000 ש"ח. הערבון יופקד תוך 5 ימים עת המצאת החלטה זו. בהעדר הפקדה יידחה ההליך ללא צורך במשלוח התראה נוספת.

ניתנה היום, כ"ה בטבת תשס"ט (21.1.2009).

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    טו